כאשר שריפות בר זועמות על לוס אנג'לס, משאיות כיבוי , מנועי כיבוי ומשאיות כיבוי אש פראי פועלות ללא לאות כדי להכיל את הלהבות. עם האוקיאנוס השקט העצום בקרבת מקום, רבים תוהים מדוע לא משתמשים במי ים. התשובה נעוצה בשלושה אתגרים עיקריים: קורוזיה, הובלת מים והשפעה סביבתית.
קורוזיה סיכון ציוד כבאית - כולל צינורות כבאיות, משאבות ומטנקים - מיוצרים בעיקר מברזל ופלדה, אשר משוטים כאשר הם נחשפים למי מלח. בעוד שמשאיות כיבוי שדה תעופה וכלי טיס מתמחים כמו Bombardier CL-415 מיועדים לשימוש במי ים, התאמת מחדש של כל משאיות האש, משאיות כיבוי של מיכלי מים ומשאיות מברשות היו יקרות לאין שיפור.
הובלת מחסומי מים שלא כמו הידרטים ומאגרי מים מתוקים, האוקיאנוס אינו מקור מים נגיש לכיבוי אש יבשתי. מנועי כיבוי ומשאיות אש של מיכלי מים אינן יכולות לנסח מי ים בגלל מגבלות תשתיות קו החוף. הובלת מי אוקיינוס בפנים הארץ תדרוש צעדים נוספים לשאיבה, אחסון והעברה-פיתרון לא מעשי בשריפות בר מהירות.
חששות סביבתיים מי ים יכולים לעקר אדמה, ולמנוע צמיחה מחודשת של צמחייה. בנוסף, נגר מלח יכול לזהם מקורות מים מתוקים, ולפגוע במערכות אקולוגיות. השפעות אלה לטווח הארוך הופכות את מי הים למוצא אחרון ולא לפיתרון כיבוי ראשוני.
בעוד שמטוסים מסוימים יכולים להשתמש במי ים במקרי חירום, מרבית משאיות האש מסתמכות על מים מתוקים בגלל סיכוני קורוזיה, הובלת אתגרי מים ודאגות סביבתיות. בלוס אנג'לס נותרו הידרנטים ומאגרים מקורות המים העיקריים למאבק בשריפות בר.
